ד"ר אייל בורס
הצבר בראי הקולנוע
המונח צבר מתייחס לכל יהודי אשר נולד בישראל. מקור המונח בשנות השלושים של המאה העשרים והוא רומז על צמח מדברי קוצני וחזק עם בעל עור עבה, אשר מסתיר חלק פנימי מתוק ורך. תוך צפייה בסצנות מתוך הסרטים "זאת היא הארץ" (1935), "גבעה 24 אינה עונה" (1955), "הם היו עשרה" (1960), "הוא הלך בשדות" (1967), "מבצע יהונתן" (1977) וסרטים נוספים מהמאה ה-21, נחקור את האבולוציה של היהודי הישראלי שהוא לכאורה קשוח מבחוץ אך למעשה עדין בפנים
הקיבוץ בראי הקולנוע
השינויים שהתרחשו בקיבוץ במהלך השנים, הביאו לשינוי ניכר באופן ייצוגם בקולנוע הישראלי. הקולנוע הישראלי עד שנות ה-60 הצטייר כקולנוע מגיוס המסקר את הקיבוצים באופן אוטופי, עם כל מגוון הייצוגים שהמדינה הציבה לעצמה, כמטרה, להעביר לעם ישראל. בשנות ה-60 ועד ה-80 הקולנוע הישראלי מציג סרטים המגוללים את סיפורם של צעירים בתל-אביב ולכן דמות הצבר הקיבוצניק, נעדרת מהייצוג בקולנוע הישראלי. בעקבות המהפך פוליטי ב1977, הקולנוע הישראלי שב לייצג את הקיבוץ באופן ביקורתי יותר.
ד"ר אייל בורס
הוא יוצר סרטים, חוקר ומרצה לקולנוע. לבורס תואר ראשון במדע המדינה ופילוסופיה, תואר שני מעשי ותואר שני עיוני בלימודי קולנוע וטלוויזיה וכתב את עבודת הדוקטורט שלו בנושא "היהודי בקולנוע ההולנדי". משנת 2011 משמש בורס ראש מסלול קולנוע וטלוויזיה בבית הספר לתקשורת של אוניברסיטת אריאל ומ2018 יו"ר המועצה הישראלית לקולנוע.
בורס הפיק וביים את הסרטים הדוקומנטריים "חברי הכיתה של אנה פרנק" ו"לחיות או למות באנטבה" שהוקרנו בפסטיבלי קולנוע רבים ברחבי העולם. בורס מדבר שוטף עברית, אנגלית והולנדית ומתראיין לעתים קרובות באמצעי תקשורת שונים בארץ ובעולם.
