"מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך" - הרצאות השראה על החיובי והאחר במקומות החשוכים ביותר!!!

שרון טפר

 

אהבה במקומות יוצאי דופן

נהוג לחשוב שבכדי להתאהב צריך זמן, צריך מקום, צריכה להיות פניות רגשית ונפשית.
נהוג לחשוב שלהתאהב זה סוג של "לוקסוס". שכשאדם נמצא בשפל המדרגה, במקום הנמוך ביותר אליו הוא יכול להגיע מבחינה גופנית, נפשית ורגשית, או אז הוא יהיה עסוק אך ורק בהישרדות, במרדף אחרי מזון, מסתור, חום וכד'.
יש תיאוריות רבות בנושא כשהמוכרת מכולן היא זו של מאסלו, שטען בפירמידת הצרכים שלו, כי האהבה היא רק במקום ה 3 אחרי הצורך בצרכים הבסיסיים: בטחון, מזון, בית...
בהרצאתי - "אהבה במקומות יוצאי דופן" אני מנסה להוכיח אחרת.
אני מנסה להוכיח, שגם אדם שרע לו ונמצא בשפל, בתחתית, בתהום, יחפש אולי להיאחז באדם אחר, יחפש חום, אהבה.
אהבה יכולה להתרחש גם במקום "שנמוך ממנו אי אפשר לרדת" כפי שכתב פרימו לוי.
הרצאה מרתקת על  4 סיפורי אהבה יוצאי דופן- מהכלא, מתקופת השואה וגם מימינו. 

"הבורחים" - על בריחות נועזות של יהודים ואחרים, בארץ ובחו"ל

ערב פסח, 7/4/1944.
רודולף ורבה ואלפרד ווצלר חומקים מעיני השומרים ובורחים למחנה "מקסיקו" אל המסתור שהכינו מבעוד מועד עם חבריהם, הנמצא מתחת לערמת גזעי עץ.
בחלוף 3 ימי חיפושים מורטי עצבים, יזחלו השניים החוצה אל מעבר לגדרות התיל המחושמלים, של המחנה הנורא מכל-מחנה בירקנאו, ויעשו דרכם אל עבר סלובקיה.....
כך אני מתחילה את הרצאתי "הבורחים".
בהרצאה זו אני מספרת על בריחות נועזות של יהודים בתקופת השואה ועל בריחות נועזות, אם כי משמחות פחות, של אסירים מתוך בתי הכלא בארץ.

כמי ששירתה 23 שנים בשירות בתי הסוהר, והכירה מקרוב את סיפורי הבריחות מהכלא, וכמי שמדריכת מסעות לפולין ומדריכה במכוני שואה בארץ כיום, הנושא הזה של בריחות מוכר לי ומעניין אותי ולכן חקרתי אותו. 

"החוטאים בכתיבה"

"שיר"
מאת - ע. כהן ( אסיר בכלא איילון )

"מרחמי השמים
ומהטבע הירוק הריחני
הירוק הארוך הזה,
מאותת לנו אנשי העולם, איתות איום,
אזהרה מונעת תאונה אחרונה.
אזהרה נוספת לא תהיה"

* שיר שנכתב בעקבות התבוננות בציורו של ואן גוך : " דרך עם ברושים" בפרויקט הכתיבה בבית הסוהר.

בשנת 1995 התגייסתי לשירות בתי הסוהר לתפקיד קצינת חינוך אגפית בבית סוהר גברי.
היה זה לאחר 6 שנים בהוראה ועוד שנה בתפקיד ניהולי חברתי בסוכנות היהודית.
רציתי לעשות משהו אחר, מאתגר יותר, משפיע יותר, נוגע באנשים וגם מתגמל יותר.
בחרתי בחינוך בלתי פורמאלי ועוד לאסירים.
לאחר כשנה בכלא אשמורת שבבית ליד, עברתי לעבוד עם האסירים הקשים והמסוכנים ביותר בכלא המורכב ביותר בארץ - כלא איילון אשר ברמלה, באגף שרובו ככולו מאסרי עולם.
ושם, דווקא שם, בניתי תוכנית עם האסירים שקראתי לה : "החוטאים בכתיבה".
בהרצאה, אני מספרת על העבודה כקצינת חינוך בכלא מהקשים בארץ, עם האסירים המסוכנים בארץ. אני מספרת על הפרויקט הזה, מקריאה משיריהם וסיפוריהם של האסירים ומציגה עבודות אומנות שלהם.

הרצאה ייחודית ומקורית .

"להיות לילית" 

כשאימי נולדה בשנת 1939 בביה"ח בנתניה, נתנה לה אימה את השם הכה בעייתי - "לילית".
כשבאה סבתא ארנה לרשום את ביתה התינוקת במשרד הפנים, סירבו אלו לרשום שם כמו "לילית".
למה?
מה יש בו בשם הזה שכה מלחיץ את היהודים?
מדוע אלה מסופוטמית מהאלף השלישית לספירה, מהווה איום כזה על העם היהודי וקדושתו?
אז מספיק להציץ בספר בראשית פרק א' ואח"כ בפרק ב' בכדי להבין שיש פה בעיה עקרונית. בעיה שקוראים לה שיוויון בין המינים.
עפ"י חלק מהדרשות והדרשנים , לילית הייתה אשתו הראשונה של האדם הראשון. חוה היתה השנייה.
לילית בקשה שיוויון , ולא קיבלה.
חוה ולילית, לילית וחוה, האחת מסמלת את הצנעה והמשפחתיות והשנייה את המיניות והפיתוי.
האם הן שוכנות בתוכינו כולנו? האם אנו יכולות לחיות בשלום עם 2 הדמויות הארכיטיפיות האלו?
קצת על לילית ודמותה, קצת על תפיסת היהדות אותה, עוד קצת על הבדלי מעמדות עוד מימי התנ"ך וקצת עלינו דמות האישה המודרנית, בהרצאתי הייחודית הזו.

"אהבה בצל השואה – יש דבר כזה"?

השנה – 1943, אולי תחילת 44, עובדיה ברוך נענש במלקות עקב גניבת קערת מרק, ובכאביו צועק בשפת אימו "הו מאדרה". מעבר לקיר, במפעל אוניון הסמוך למחנה אושוויץ , שומעת את זעקותיו עליזה.
"מי מדבר פה לאדינו?" היא שואלת את עצמה, וניגשת להציץ במתרחש....
משם מתחיל סיפור אהבה יוצא דופן, המסתיים בישראל.

סיפור אהבה בתקופת השואה? במקום הכי נמוך? "שנמוך ממנו אין האדם יכול לרדת "??
(כפי שכתב הסופר פרימו לוי בספרו "הזהו אדם"
סיפור אהבה אמיתי במקום חשוך ונוראי, שאולי לולא נפגשו שם לא היו נפגשים כלל?
האם הם היחידים? מסתבר שלא! מסתבר שיש לא מעט סיפורי אהבה שהחלו דווקא שם, בעת ההיא, במקום הנורא ההוא.
על סיפור אהבתם של עובדיה ועליזה וגם על יז'י וצילה, מאלה ואדק, ואפילו על אנה פרנק נספר בהרצאה ייחודית זו. 

 

שרון טפר

מזה כשלוש שנים, גמלאית שירות בתי הסוהר, ארגון בו שירתתי כ- 23 שנים במגוון תפקידים בתפקידי האחרון – קצינת חינוך הסגל של הארגון.

בוגרת המדרשה למורי אומנות (שהייתה בעבר ברמת השרון), ובוגרת תואר ראשון בחינוך ואומנות בבית ברל.
עבדתי כמורה לאומנות במשך 6 שנים במספר בתי ספר, בהם בתי ספר לאומנות במרכז הארץ, ובתי ספר בפריפריה.
כן, עבדתי כשנה בגוף השייך לסוכנות היהודית – מנהל הסטודנטים, כרכזת חברה ותרבות של מחוז דרום.

כחלק מתפקידי כקצינת החינוך של שירות בתי הסוהר, הייתי אמונה על תחום הוצאת המשלחות של סגל השב"ס לפולין. ניהלתי ריכזתי והוצאתי לפועל מעל ל 15 משלחות ממלכתיות אלו, והן שהביאו אותי להחליט, שברצוני ללמוד להדריך את המסעות הללו, ולא רק לנהל.
בשנת 2014, החלתי את הקורס האיכותי של משרד החינוך ביד ושם, קורס שערך כשנה ואשר בסופו היינו מחויבים בסטאז' ארוך .
משנת 2015, אני מדריכה ומנהלת צוותי הדרכה, במשלחות נוער, משלחות מטעם השב"ס , משלחות מבוגרים אחרות כדוגמת התעשייה האווירית , וקבוצות פרטיות.
מזה כשלוש שנים , אני אף מדריכה בשני מוסדות ללימוד השואה ובעיר הבה"דים את חיילי צה"ל , וכן אני מרצה עצמאית בנושא . 

להזמנה ולפרטים נוספים:

טובה 052-7474121

דפנה 054-3979999

info@tarbutova.co.il

או מלאו את הטופס ונחזור אליכם בהקדם

נא למלא שם

נא למלא אימייל

נא למלא טלפון

Invalid Input