היו צריכות לעבור 92 שנות אוסקר כדי שב- 2020 יזכה סרט שאינו דובר אנגלית בפרס הסרט הטוב ביותר היה זה הסרט הדרום קוריאני "פרזיטים" שעשה היסטוריה והפנה את תשומת הלב לאחת מתעשיות הקולנוע המרתקות והמגוונות בעולם
צפיתי לראשונה בסרט דרום קוריאני בשנת 2003 . הסרט "אביב, קיץ, סתיו חורף ושוב אביב" של גאון הקולנוע קים קי דוק (שנפטר לאחרונה) פתח בפני צוהר לתעשיית קולנוע שבה משולבות יכולות טכניות ללא דופי משולבות בסיפורי מוסר מתוחכמים.
הקולנוע הקוראני שסבל מצנזורה חריפה עד לסוף שנות השמונים של המאה הקודמת, החל לפרוח כשהמדינה עברה משלטון גנרלים דיקטטורי לשלטון נשיאותי סמי דמוקרטי. המדינה השקיעה רבות בהפיכה הקולנוע לתעשייה של ממש כולל בניית אולפני סרטים משוכללים וחיוב בתי הקולנוע בדרום קוריאה להקרין ברב ימות השנה בראש ובראשונה תוצרת מקומית
ניתן לאפיין את הקולנוע הדרום קוריאה בכך שמדובר בקולנוע מתעתע כשבאותו סרט הטון משתנה ועובר מקומדיה לסרט מתח ומסרט ריגול למהתלה עממית. חילוף זהויות וקצבים זה מבלבל את הצופה ובמיוחד המערבי שרגיל לסגנון וקצב אחידים
מאז שנות התשעים של המאה הקודמת מנפיקה תעשיית הקולנוע הקוראנית כ150 סרטים בשנה ולפני שסין השתלטה על שוק הקולנוע העולמי כונתה התעשייה הקוראנית "הוליווד של המזרח". מעבר לסרטיו של הבמאי קים קי דוק המוכרים לצופה הישראלי כ"אביב קיץ סתיו חורף ושוב אביב " ו"להרגיש בבית" ,יוצרים בולטים נוספים הם הבימאים פארק צ'ן ווק וסרטיו "שבעה צעדים " ובונג ג'ון הון ,וסרטיו" המארח" ,"רכבת הקרח" וכמובן "פרזיטים"
כמנהל פסטיבל הקולנוע הקוראני בישראל וכמי שממתארח קבוע בפסטיבלי קולנוע בדרום קוריאה, אני טוען במשך קרוב לעשור כי מדובר בקולנוע המתוחכם והאיכותי בעולם. אחרי הזכייה של פרזיטים התחילו להקשיב לי...
רון פוגל - מרצה לקולנוע ומבקר קולנוע ברדיו בטלוויזיה ובעיתונות המודפסת והדיגיטלית
מנהל אומנותי של פסטיבלי קולנוע
שופט בפסטיבלי קולנוע ולקטור במוסדות קולנוע שונים
