זו לא היתה עוד פגישה.
בטלפון אמרה: "אני כותבת ו..אוהבת מה שאתה כותב, והייתי מאוד רוצה
להראות לך כמה דברים, אבל אם אפשר בפגישה. באינטרנט זה לא
אותו דבר". ומבלי להשאיר מירווח נשימה: "אפשר?"'
האמת היא שזה בא לי טוב. זה ימים מתחשק לי לבשל ארוחה למישהו -
לבשל לעצמך זה לא אותו דבר. הניגון בקולה עשה את זה.
באה מפרדס חנה. ג'ינג'ית. שמש ביום חורפי. לפני גיוס. תמה כגג רעפים.
משעת בוקר זימרר לו על הכירה סופריטו.
"מה זה הניחוח האלוהי הזה?" הפטירה.
דיברנו. שאלה. קראנו. שאלתי. שתקנו. הבטנו. אחר כך אכלנו.
משהחל נעשה קריר בגינה שלנו, הצעתי סחלב חם. הכנו יחד, מערבבים קצת וקצת,
אהבה במיוחד את הצנוברים בקנמון מלמעלה.
"בלי טרמפים", אמרתי כמו אבא'לה, לפני שהסעתי אותה לתחנה המרכזית, נענה
לזרועותיה, נושם עלומים. אחר כך רשמתי:
הָלְכָה לָהּ
מַשְׁאִירָה בְּיָדִי צְרוֹר
דַּפִּים מְבֻשָּׂמִים
מַשִּׁילָה מִמֶּנִּי
שַׂקִּים
טְעוּנֵי שָׁנִים.
שמואל כהן וד"ר ניצה כהן - זוג בחיים ועל הבמה, מגישים ערבי תרבות ייחודיים המשלבים סיפור וזמר.
